רש"י על איוב ד׳:ט״ז

16 יַעֲמֹד. עוֹמֵד הָיָה בְּפָנַי, וְלֹא הָיִיתִי מַכִּיר מַרְאֵהוּ:

17 דְּמָמָה וָקוֹל. קוֹל דָּבָר חֲשַׁאי הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ. דָּבָר אַחֵר: דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמַע – קוֹל שָׁמַעְתִּי מִדְּמָמָה, אֲבָל דְּמָמָה לֹא שָׁמַעְתִּי. דְּמָמָה – אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁאוֹמְרִים שִׁירָה, כְּדִמְתַרְגֵּם ״וְאַחַר הָרַעַשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״ מלכים א יט:יב: ״קָל דִּמְשַׁבְּחִין בַּחֲשַׁאי״. מֹשֶׁה – דְּמָמָה שָׁמַע; מִכָּאן, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים נִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּקוֹל, וְהָאַחֲרוֹנִים – בְּבַת קוֹל. כְּאָדָם הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ, וְקוֹל הַהֲבָרָה נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק; כָּךְ הוּא אוֹמֵר: